ארכיון לפי מחברים:סבטלנה מאן

"תמיד סינדרלה זוכה לסוף הטוב," אני רוטנת בפני ליאם, שיושב בכיסא לידי. הוא מסב את מבטו מרחבת הריקודים ואישוניו מתרוצצות על פניי. "לא תמיד. לפעמים זאת שלגיה, או רפונזל…" הוא מחייך את חיוך הכל יודע שלו. "בסדר," אני מאבדת את הסבלנות, "למה באגדה הספציפית הזאת, סינדרלה כל פעם מקבלת את הנסיך שלה? למה פעם אחתהמשך לקרוא "חורגת"

אני מקיצה באופן טבעי. הטעם המתכתי על שפתיי מזכיר לי כיצד נרדמתי או יותר נכון התעלפתי קודם. הוא לא כאן. האור לא נלדק. היכן הוא? נראה שעבר נצח מאז היה כאן בפעם האחרונה. אני מעבירה את לשוני על השפתיים היבשות. האם הוא החליט להשאיר אותי כאן למות מצמא ורעב? אסור לי לחשוב ככה. זה רקהמשך לקרוא "הפחד מחושך 5"

"תפתחו לי, בבקשה, אני לא מסוגלת לנשום," אני נצמדת אל הדלת הקרה. אני יודעת שצבעה לבן בדיוק כמו צבע הארון והשולחן שלי, אך הכל שחור סביבי, מלבד פס אור דק שנכנס דרך החריץ הצמוד לרצפת הפרקט, האפלה שולטת בחדרי. "למה אתם עושים לי את זה?" הם שונאים אותי. אדם אוהב לא היה מעולל את זההמשך לקרוא "הפחד מחושך 4"

"שוב התעלפת, ועוד השתנת על עצמך. את מקרה קשה משחשבתי. את חייבת להשתדל יותר!" הוא כועס עליי. על מה הוא כועס? "שטפתי אותך. אבל אין לי את כל הזמן שבעולם למשחקים שלך. הגיע הזמן לעלות הילוך. מעכשיו כל פעם שאת מאבדת הכרה, אני מעניש אותך." הוא מתחיל לפרום את כפתורי הג'ינס שלו בעודו מדבר. הואהמשך לקרוא "הפחד מחושך 3"

האפלה מכסה אותי עד שאיני מצליחה לראות את כפות ידיי. נראה כי האוויר הפך צמיג כזפת, החודרת לריאותיי ומלפפת את גרוני מבפנים. כל נשימה הופכת להיות קשה יותר ויותר, עד שריאותיי מסרבות להתרחב כלל. אני בועטת בדלת בשארית כוחותיי, מנסה לצעוק להם, להסביר שאני סובלת מאכלופוביה, פחד מחשיכה. שהם כלאו כאן את האדם הלא נכון,המשך לקרוא "הפחד מחושך 1"

דור מוצא את הזמן לחזור אליי באמצע היום. ברגע שאנחנו מתחילים לדבר, חול נכנס לעינה של נוי, ואני חייבת לנתק וללכת לשטוף אותה. כשאני חוזרת הוא כבר לא זמין. דניאל לא חזר לביתו והדאגה שלי מתערבבת בהבנה שלבחור כמוהו לא חסר חברות לישון אצלן. יומיים נוספים עוברים בלי שאראה אותו. אני מתחילה להיכנס לשגרה חדשה.המשך לקרוא "הצוק שלי פרק 4"

"אני שמחה שהחלטת להישאר אצלנו. הבית אומנם קטן. אך לא יותר קטן מהחדר במלון." אילנה מוחאת כף בהתרגשות. "תודה, אנחנו לא צריכים הרבה. שקלתי לקחת אוהל ולהשתכן על החוף, רק לא לחזור הביתה," אני צוחקת, "אם תרגישי שהילדים שלי מפריעים לשלווה שלכם, אל תתביישי להגיד. אני לא רוצה להיות לנטל." "מה פתאום?! אני אשמח לרעשהמשך לקרוא "הצוק שלי פרק 3"

עברו עשרה ימים ואנחנו עדיין בממ"ד. לא מעזים להתרחק ממנו למרחק העולה על ארבעים וחמש שניות ריצה. עשרה ימים שלא יצאנו מהבית. היינו אמורים להתרגל, להיכנס לשגרה. אך נראה, שעם כל יום שעובר, מפלס החרדה עולה. אימא עצבנית ושני ילדים, שלא יוצאים מהבית, הם שילוב מסכן חיים. כמו גפרור דולק ליד פצצה. את דור אניהמשך לקרוא "הצוק שלי פרק 2"