ארכיון לפי מחברים:סבטלנה מאן

אני זוכר שהבטחת להראות לי חלק מהתשוקה הזו בבית המלון הלילה

המכונית של נועם לא בחניון, ולמרות שהגעתי מוכנה לזה, הלב שלי צונח מאכזבה.

לי היה חשוב לכתוב סיפור אחר. כדי שאתן הבנות תזכרו, שלא צריך להגיע גבר שירים לכן את הביטחון העצמי, או יגיד לכן כמה שאתן יפות, או יעמיד אתכן מול מראה. אתן מסוגלות לעשות את זה לבד,

את צריכה לאהוב את עצמך כדי לאפשר למישהו אחר לאהוב אותך.

הוא נראה נורא בדיוק כפי שראיתי בעינית. השיער מבולגן, סימנים שחורים מתחת לעיניים ולסת לא מגולחת. הוא עומד על רגל אחת, על השנייה יש סוג של מגף פלסטיק שחור וגדול. אני מעדיפה להביט ברגליים שלו, כי אין לי אומץ להסתכל לתוך עיניו.

תמיד נראה שהחושך לא יכול להיות שחור יותר מעכשיו. כך הרגשתי בפרידה מגיל, כך הרגשתי בפרידה הראשונה מנועם. אך לראשונה הבנתי, שתמיד קיים שחור עמוק וכהה יותר

"תבטיחי לי שתהיי כאן כשאתעורר מהניתוח ותתני לי להסביר."

״נועם, היא לא תתאבד אם תיפרד ממנה. זו לא איילה. תפסיק לנסות להציל את כולם."

"אני מרגיש שאני עומד לאבד אותך," הוא אומר בלי להתניע את המכונית.

אני מרותקת לתמונה ונלחמת בדמעות כשקולו של נועם מגיח מאחוריי.