ארכיון לפי מחברים:סבטלנה מאן

"גם אם נועדנו מראש ליפול ולהתרסק, דקות המעוף היו שוות את הכאב."

“אנחנו מאמינים שאנחנו יודעים מה חושב האחר. הפרשנות שלנו למעשיו ומילותיו נובעת מהאמונות, הרגשות והמחשבות שלנו ולכן לרוב היא שגויה לחלוטין."

 “כשלא הייתי מסוגלת לנשום, הוא הצמיד אליי את שפתיו ונשם בשביל שנינו."

תפסיקי לזייף חיוכים. אם לא תצעקי אף אחד לא ידע שאת נופלת.

"כמו רוח רפאים שנכלאה בין החיים לבין המוות, כך גם אני הסתובבתי בין מסדרונות בין הספר, כלואה בין המבטים שלהם, לבין המוות שלי."

כולנו אשמים בהצמדת תוויות לאנשים שאנחנו פוגשים. אנחנו מביטים בהם דרך משקפיים מעוותים שמונעים מאיתנו לגלות את טבעם האמיתי. 

אנחנו צמודים לעץ בדיוק כפי שהייתי עם עומאר, אבל התחושות שתיאודור מעורר בתוכי שונות לחלוטין. אני לא מפחדת. אני רוצה אותו. אני רוצה שהוא יחליק את האצבע על שפתיי, אני רוצה שינשק אותי. 

לא חשבתי שהסוף יהיה שונה במאה שמונים מעלות ממה שדמיינו.