ארכיון לפי מחברים:סבטלנה מאן

כל שנה אותו הדבר. אנחנו נפגשות בחוף הים של אשקלון, כותבות את המשאלות שלנו לשנה הקרובה על פתקים קטנים ומשליכות אותם לים. אני לא יודעת למה אני עדיין חוזרת על הטקס הזה, מזה חמש עשרה שנים אני כותבת על הדף את אותה השורה, והיא עדיין לא התגשמה. הים סוער היום, הגלים משתלחים בחוף כמו שמחשבותייהמשך לקרוא "משאלה לשנה החדשה"

**הסיפור מאוד לוהט ומלא בסמאט- ראו הוזהרתם** "יש עוד חודש עד המבחנים ואת כבר לומדת?" קולו של טל הקפיץ אותי ממקומי. הייתי כל כך שקועה בספר האנטומיה, שלא שמעתי אותו נכנס. הפכתי עמוד, אף שלא הספקתי לקרוא מילה, מקווה שאם אמשיך להתעלם ממנו הוא יעזוב. צליל פסיעותיו התקרב אליי, הוא הניח יד אחת על מסעדהמשך לקרוא "החבר שלה"

“לא הייתה רוצה שנחייה בעולם הפוך?" אני מטה את ראשי מטה, נותנת לו לגלוש מקצה הספסל ומביטה לשמיים. "הפוך? מה זאת אומרת?" הוא מניח את ידו על רגליי. תומך בי כמו תמיד כדי שלא אפול. "לא יודעת… לפעמים נדמה לי שהכל נראה טוב יותר ככה. מלמטה למעלה. במקום להביט כל היום על הרצפה היינו מסתכליםהמשך לקרוא "עולם הפוך"

אני פוסע בין מעברי התבלינים הצבעוניים בשוק העמוס. צעקות בשפה הזרה מעבירות אי נעימות בגבי שגם ככה מיוזע כאילו רצתי שעתיים בחדר כושר ללא מיזוג. החום בארץ הזו בלתי נסבל, ועכשיו כשקרני השמש חודרות אפילו דרך הציליות המאולתרות שפרשו מעל הדוכנים, הוא פשוט נוראי. אני מזכיר לעצמי למה אני עושה את זה. עיתונאי אמיתי היההמשך לקרוא "אל תסתכל בקנקן"

ישבנו על החוף הרך מתחת לשמש הקופחת והבטנו זה בעיניה של זו. מבטו היה שלם יותר. השלווה בעיניו העידה שהוא כבר מצא את האמת. זאת שכל פעם בורחת בין ידיי. אני עדיין חיפשתי אותה ובעיקר את עצמי. בפסטיבל ההוא, בחרתי לחפש אותה ביחד איתו. בין הנשימות המשותפות בסדנת הטנטרה, בין הקפיצות במדיטציות של אושו, וביןהמשך לקרוא "חשיפה משחררת"

הפרפרים שלך עדיין חיים בתוכי. איני יודעת איך הם שרדו כל כך הרבה חורפים נטולי פרחים, אבל הם כאן, חובטים בכנפיהם הצבעוניים כמו ביום הראשון. אני זוכרת איך אמרתי לך בהתחלה, שהם לא יחזיקו מעמד לאורך זמן. "פרפרים חיים רק חודש, מקסימום חצי שנה, לאחר מכן ההתאהבות חולפת ובמקומה מגיע ההרגל. כשהוא יגיע אני אעלם,"המשך לקרוא "הפרפרים שלך"

דפיקות פטישים מעל הראש שלי. חודרות לתוך הגולגולת שלי. בועטות בה מבפנים. הראש שלי עומד להתפוצץ.  "רוד!" מישהו צועק מרחוק. פאק. מי מעז להעיר אותי בבוקר! הוא הולך לשלם על זה. אבל לא עכשיו. אני חייב לישון קצת.   שוב דפיקות. הדלת. מישהו דופק בדלת. שיזדיין.  אני מסובב את הראש לצד השני ומדביק את האוזן לכריתהמשך לקרוא "פגישת מחזור פרק 1-רוד"